רכיבה על סוסים כוללת ענפי ספורט רבים ושונים זה מזה. העובדה שאת
כולם מבצעים צמדים של סוסים ורוכבים היא המאחדת ביניהם.
שלושה ענפי רכיבה מתקיימים במסגרת המשחקים האולימפיים מאז תחילתם:
קפיצות ראווה, רכיבה אומנותית
ותחרות משולבת.
שני ענפי רכיבה נוספים מועמדים להשתלב במסגרת האולימפית בעשור
הקרוב: אנדורנס
(רכיבה למרחקים ארוכים) ורכיבה מערבית (ענף
הריינינג). בענפים אלו מתקיימות תחרויות בינלאומיות, ליגות ואליפויות
עולם.
ענפי רכיבה נוספים הם: נעיצת רומח, מרוצים, וולטאז'
(התעמלות על גבי סוסים) וכרכרות (מרוצים). בעולם קיימים ומתפתחים ענפים
נוספים כמו פולו וכדורסל על גבי סוסים.
ענף קפיצות הראווה
בענף זה נבחנים הסוס והרוכב ביכולתם המשותפת לעבור מסלול מכשולים
(לרוב בזמן מוקצב). קושי המבחן נקבע על ידי מתכנן מסלולים שהוסמך לכך
המציב את המכשולים במרחקים ובזויות שונים האחד מהשני.
 המכשולים הינם מסוגים שונים - מאונכים, רחבים, מדורגים
ומשולבים. צורת המכשול (גובהו ורחבו) מחייבת גישה שונה במהירות קרקע
שונה, ובכך נבחנים הצמד, הרוכב והסוס, ביכולתם להתאים את תנועתם בקצב
ובראייה נכונה של המכשולים על מנת לעבור את המסלול ללא טעויות. גובה
המכשולים בתחרויות בינלאומיות ובאולימפיאדה מגיע עד 1.60 מ'.
כל הפלה של המכשול, אי ציות של הסוס לעבור את המכשול ו/או סטייה של
הסוס מהמסלול גוררים נקודות חובה של הצמד, ולעיתים אף פסילה של המקצה
וביחד עם הזמן הנמדד, קובעים את תוצאת הצמד והמיקום שלהם במקצה.
ענף הקפיצות הוא ענף מעניין מאוד לצופים, עם סיבובי גמר נגד השעון
בין מתחרים שווי-יכולת.
תחרויות קפיצות הראווה הראשונות התקיימו באירלנד (1868) ובאנגליה.
המדינות המובילות בענף זה הן מדינות אירופה המערבית, ובעיקר גרמניה,
הולנד, שוויץ ואירלנד, וכן ברזיל וארה"ב.
בישראל רוכבים בענף זה כ-700 ספורטאים תחת חסותה של ההתאחדות
ומתחרים בכ-30 תחרויות רשמיות במהלך השנה בגבהים שונים בין 80 ס"מ
ל-1.40 מ'.
ענף הרכיבה האומנותית (הדרסז' - Dressage)
ענף הדרסז' - רכיבה האומנותית - כשמו כן הוא: ספורט אשר הינו גם בעל
מאפיינים אומנותיים.
התנועות אשר מבצע הסוס מזכירות ריקוד, ומבוססות על תנועות אותן מבצע
הסוס בטבע במצב ריגוש. אך בדרסז', הן מתבצעות בשלווה ובהרמוניה לבקשת
הרוכב. תנועות אלו בוחנות את יכולתו האתלטית, את גמישותו, ואת טווח
התנועה של הסוס, וברמה האומנותית נבחנת הבעתו, המתבטאת ביופי
התנועה.
במילים אחרות, דרך הדרסז' ממצה הסוס את מלוא הפוטנציאל שלו הן ברמה
האתלטית, והן ברמת ההבעה של אישיותו, דרך צורת התנועה המיוחדת לו.
תנועה זו מקבלת את צורתה הטובה ביותר דרך האימון הנכון והשיטתי של רוכב
הדרסז'.
ספורט זה מהווה את שיאו של שיתוף הפעולה בין הרוכב לסוסו בכך שהרוכב
מביא את הסוס למצב המתואר לעיל (אתלט בריא, חזק ובטוח בעצמו) בצורה
הרמונית, וע"י שימוש בעזרים כה עדינים שהם בלתי נראים לעיני הצופה מן
הצד.
בענף זה, המדינות השולטת הן מדינות אירופה ובעיקר גרמניה, הולנד
ודנמרק, וכן ארה"ב.
בישראל רוכבים בענף זה כ-150 ספורטאים תחת חסותה של ההתאחדות
ומתחרים בכ-20 תחרויות רשמיות במהלך השנה ברמות הלאומיות השונות;
קיימים רוכבים ברמות הבינלאומיות החל מ-פרי סנט ג'ורג' וכלה בגרנד
פרי.
ענף הרכיבה המערבית
ענף זה מקורו במערב ארה"ב ומבוסס על עבודת הסוס היומיומית באזורים
אלו.
ענף הרכיבה המערבית בארץ מתחלק למספר ענפי משנה.
- ריינינג - מקור השם הוא מהמילה Reins (מושכות) ופירושו
הנחייה של הסוס על ידי הרוכב. בענף זה נדרש הרוכב להפגין שליטה מלאה
בסוס והסוס נדרש לבצע מספר אלמנטים, כגון: מעגלים, החלפת רגל מובילה
באוויר, עצירות חזקות, פניות חדות, הליכה לאחור, ספינים (סיבוב במקום
על רגל ציר אחורית) וכו'. ענף הריינינג מאופיין ברמת שליטה גבוהה
מאוד בסוס ובדרישות אתלטיות גבוהות.
- Cutting - בענף זה סוס נכנס לעדר של פרות הממוקם בקצה
הזירה, במרכז הקיר האחורי שלה. הצמד, סוס ורוכב, מוציאים פרה אחת
החוצה מן העדר ומונעים ממנה לחזור לעדר, כאשר מרגע ההפרדה הרוכב אינו
רשאי לסמן לסוס או לעזור לו, פרט לדרבון.
- Western Pleasure - (רכיבת סגנון) - מטרתו להדגים את
התענוג ברכיבה, לקבוע מיהו הסוס המענג/מהנה ביותר, בעל התנועה, המקצב
וההתנהגות הטובים ביותר.
- Trail Class - (מכשולי שדה) - הופעת הסוס מעל מכשולים עם
דגש על תגובת הסוס לרוכב והתנהגות הסוס. המכשולים הם: פתיחת מעבר
וסגירת שער, רכיבה מעל קורות או מוטות, הליכה לאחור, מכשול מים (תעלה
או בריכה), העברת חפץ ממקום למקום, מעבר גשר עץ, ללבוש ולפשוט מעיל
גשם, להסיר/להזיז דואר מתיבת דואר, כל מכשול אחר שהוא בטוח וניתן
למעבר.
בישראל רוכבים בענף זה כ-250 ספורטאים תחת חסותה של ההתאחדות
ומתחרים בכ-8 תחרויות רשמיות במהלך השנה עם שופטים מחו"ל.
ענף האנדורנס (רכיבה למרחקים ארוכים)
הגדרתו של ענף זה הוא מרוץ למרחק של 80 ק"מ או יותר, לאורך מסלול
מסומן היטב, כדי לבדוק את יכולת המהירות והסיבולת של הסוס. המרוץ מחולק
לקטעים שאורכם 20-30 ק"מ; בסיום כל קטע הסוס חייב להיבדק על ידי
וטרינר. במידה והסוס עבר את הבדיקה, הוא נח 20 דקות לפני שהוא ממשיך
לקטע הבא. במרוצים מעל 80 ק"מ, ובתנאי אקלים חם ורטוב, השופטים
הוטרינרים רשאים להאריך את תקופות ההמתנה/מנוחה.
בתחרויות בין-לאומיות, אורך המסלול הוא 100 מיילים (160 ק"מ). בארץ
מתכננים כי המרוץ הראשון באורך 160 ק"מ יתקיים בשנת 2002.
מנצח המרוץ הוא הסוס שסיים את המסלול ראשון, בתנאי שעבר את הבדיקה
הוטרינרית שנעשית שעה לאחר שסיים את המרוץ. במרוצים מעל 160 ק"מ,
הבדיקה הווטרינרית האחרונה תתקיים 24 שעות לאחר שהסוס סיים את המרוץ.
במקרה שהסוס אינו נמצא במצב בריאותי מושלם, בכושר וברצון להמשיך את
המרוץ, הוא יפסל.
על אותו צמד, סוס/רוכב, להשלים את כל המסלול, ביחד, אך הרוכב אינו
חייב להישאר על גב הסוס במשך כל המרוץ, מותר לו לרדת ולהוביל את הסוס
בהליכה או בריצה.
מרוץ האנדורנס דורש מצב כושר מקסימלי, גם מהסוס, וגם מהרוכב, ושניהם
חייבים לעבור אימון כושר של כמה חודשים לפני כל מרוץ. הסוס חייב לעבור
מינימום שנתיים עד שלוש שנים של אימון, על מנת להביא אותו לשיא יכולת
הביצועים. מותר להשתתף במרוץ מעבר ל-80 ק"מ רק לסוסים בגיל 5 או
יותר.
באנדורנס נותנים חשיבות עליונה לשמירה על מצבו הטוב של הסוס. הרעיון
העיקרי של הספורט הוא: "לסיים את המרוץ - זה הניצחון".
ספורט האנדורנס התחיל בארצות-הברית. את המרוץ הראשון, שאורכו היה
מעל 100 מיילים, קיימו בשנת 1955. כיום הארצות המובילות בענף זה הן
ארצות-הברית, אוסטרליה, צרפת ובריטניה.
בישראל פועלות מס' קבוצות עיקריות בענף: קיבוץ גבעת חיים איחוד,
קיבוץ רביבים וכן חוות האלפקות במצפה רמון (הנושאת בדגל אלופי ישראל
לבוגרים ולנוער).
ענף נעיצת הרומח
מקורו של ספורט נעיצת הרומח הוא בהודו, באמצע המאה ה-19, בגדודים
הבריטים של חיל פרשים, ששרתו בהודו בתקופה שזו הייתה תחת שלטונה של
האימפריה הבריטית, בתקופה בה חיל הפרשים היווה חלק משמעותי בכל צבא.
החיילים השתמשו בלהב של החרב (או של הרומח) ובעזרתו הוציאו את יתדות
האהלים, תוך כדי רכיבה מהירה. הספורט הפך פופולרי במספר מדינות נוספות
בהן שרת חיל הפרשים של הצבא הבריטי. כיום, ענף נעיצת הרומח הוא ענף
ספורט המוכר על ידי ההתאחדות הבין לאומית לספורט הרכיבה (FEI)
המתחרה רוכב בגאלופ לעבר יתד הנעוץ בקרקע,היתד בולט מהקרקע בגובה של
20 ס"מ ורוחבו משתנה בין 2 ס"מ ל-8 ס"מ, ועל הרוכב לשלוף בעזרת הרומח
או החרב את היתד. התחרויות המתקיימות הן ליחידים, זוגות וקבוצות בנות 4
רוכבים.
ישראל התחרתה בתחרויות בין לאומיות גדולות בהודו בשנים 2000 ו-2001
כנגד מתחרים מאנגליה, דרום אפריקה, עומן, הודו ואוסטרליה, וזכתה
במדליית זהב לקבוצות בענף החרב. באליפות העולם לשנת 2000 שהתקיימה
בדרום אפריקה, זכה מתחרה ישראלי, אודי בן-אליהו, בשתי מדליות ארד.
ענף הרומח בעולם נרכש במועדוני רכיבה ומתקיימות פעילויות אזוריות,
ולאומיות. הארצות המובילות הן דרום אפריקה והודו.
בשנתיים האחרונות התרחבה הפעילות בארץ, ובראשותו של אודי הוקמו שני
מרכזים ללימוד ענף נעיצת הרומח: בקיבוץ גבעת חיים אחוד, ובכפר סירקין.
שני המרכזים הללו עובדים יחדיו באופן קבוע ומקיימים אימונים משותפים.
המרכזים מונים כ-35 רוכבים מתחרים מתוכם כ-20 ילדים.
ענף המרוצים
מגרש מרוצי סוסים פרדס-חנה הוקם במחצית השנייה של שנת 1999 ע"י
קבוצת אנשים בעלי ידע וניסיון מהארץ ומחו"ל, ולמעשה הינו מגרש מרוצי
הסוסים הראשון והיחידי בישראל המכיל בתוכו ובפעילותו אלמנטים רבים
מהאלמנטים הקיימים בחו"ל הן בתחום התשתית והמתקנים (הכוללים: מדשאות
וכסאות לקהל, רחבת תצוגה, רחבת מנצחים, שערי זינוק ועוד) והן במישור
התוכן, הכולל ג'וקים מקצועיים בתלבושות ג'וקי מושלמות, מערכת חוקים
ושיפוט, שופטים, מאמנים מורשים, עובדי מסלול ועוד.
המגרש מנוהל ע"י ועדה בת שישה אנשים המתכננת את ימי המרוצים ומפעילה
עשרות אנשים סביב ימי המרוצים בתחום השיפוט, אבטחה, סדרנות, גינון,
אחזקת מסלול הריצה וכו'.
הסוסים המנצחים והממוקמים עולים לרחבת המנצחים לטקס חלוקת הגביעים,
פרחים ולעיתים פרסים כספיים הממומנים ע"י נותני חסות.
סוס מרוץ הינו אתלט מוכשר, מפונק ורגיש הזקוק לאימון וטיפול מקצועי,
מסור ואוהב מידיהם של אנשים מקצועיים, ולכן שיתופו של סוס מרוץ במרוץ
יכול להיעשות רק ע"י מאמן המורשה ע"י המועדון כמו גם הג'וקים המקצועיים
המורשים לרכב ע"י המועדון.
כל זאת תחת מערכת חוקים קפדנית שתפקידה להגן על הסוס כבעל חי, לשמור
על בטיחות הרוכבים ולספק הנאה מקסימלית לקהל.
ענף הרכיבה הטיפולית
התועלת של רכיבה על סוסים לנפגעי גוף ונפש הוכרה עוד לפני כ-3,000
שנה בתקופתו של היפוקרטס. מחקרים מראים כי אנשים בעלי צרכים מיוחדים
ממצים עצמם ברכיבה על סוסים הן מבחינה גופנית והן מבחינה פסיכולוגית
וחינוכית.
הרכיבה הטיפולית מתחלקת למספר תחומי טיפול - וולטאז' (התעמלות על גב
הסוס) טיפולית / חינוכית, היפוטרפיה (שיקום על ידי תנועת הסוס בסיוע
מומחים מתחום השיקום הרפואי) ורכיבה תחרותית.
ענף הרכיבה הטיפולית בישראל מתפרס על כל הארץ מאילת בדרום ועד הגליל
העליון והגולן בצפון. קיימים כ-30 מרכזי רכיבה טיפולית
כאשר מתוכם שישה מרכזים עוסקים ברכיבה טיפולית בלבד בעוד היתר משלבים
ענף זה עם ענפי הרכיבה הספורטיביים השונים.
המדריכים בענף הרכיבה הטיפולית התמחו והוסמכו בחו"ל או בבית הספר
למאמנים ומדריכים על שם נט הולמן שבמכון וינגייט. המדריכים עובדים
בשיתוף פעולה ובצמוד עם תרפיסטים ממקצועות אחרים.
הרכיבה הטיפולית חוסה תחת ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה מאז 1994
והמטרה העיקרית הייתה לתמוך ולקדם את מדריכי הרכיבה הטיפולית.
כיום, ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה חברה בהתאחדות הבין לאומית
לרכיבה טיפולית (FRDI), דבר המאפשר להתאחדות גישה לכל החומר הלימודי
והמקצועי בתחום וכן השתתפות במליאת הארגון הבינלאומי ובכנסים
מטעמו.
ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה מארגנת פעילות ספורטיבית המתאימה
לרוכבי ענף הרכיבה הטיפולית מכל גיל ויכולת רכיבה. צעירים ובוגרים
מקבלים עידוד להשתתף בתחרויות רכיבה אומנותית (דרסז') תחת חסות
ההתאחדות ומתחרים כנגד הרוכבים הבריאים.
עם הקמתו של "המרכז לרכיבה טיפולית בישראל" בתל מונד, במבנה מקורה,
שבו מצויים אביזרים המיועדים לצורכיהם המיוחדים של הרוכבים הטיפוליים,
מתארגנות פעילויות רבות בענף הטיפולי והתחרותי כאחד, וכן פעילות ספורט
בענפי הרכיבה האחרים
רוכבים ישראלים ייצגו את ישראל בתחרויות רכיבה טיפולית בחו"ל כולל
בשתי אליפות העולם האחרונות וכן באולימפיאדות הנכים שהתקיימו באטלנטה
וסידני.
ההתאחדות מקווה לייצוג הולם ומכובד גם באולימפיאדות נכים הבאות.
| 
